ובכן, האשם בהמולה הוא החבר המעופף הזה. מתברר שהמשפחה המורחבת יצאה לפיקניק ביער המלאכים סמוך לקרית גת, איזור טיולים חביב על תושבי באר שבע. לפתע פתאום הסבתא חשה רחש וגרגור עז באוזן ופצחה במחול מוזר של נענוע הראש וטפיחות על האוזן. כשהפאניקה גברה, בני משפחתה קיפלו את הפיקניק ופנו למרפאה. בפעולה קצרה שלפתי את היצור המפרפר והמבוהל מהאוזן של המטופלת. במאמץ רב מנעתי ביצוע לינץ' ביצור המנוטרל וכך אתם זוכים לראות תמונה שלו.

המקרה הזה אינו נדיר. עונת הקיץ מתאפיינת בהגברת הפעילות של חרקים ומעופפים שונים, ולעתים חרק יכול לחדור אל האוזן. טוב עשתה החבורה שהגיעה מייד למרפאה – חרק החודר לאוזן יכול לגרום לנזק ואף לפגיעה בשמיעה.

איך זה קורה?

חרק יכול להגיע אל האוזן באחת משתי דרכים:

1. מעוף טועה: החרק, שלא השתמש ב WAZE, מתעופף אל תוך תעלת השמע החיצונית. הוא מגיע אל עור התוף ולא יכול להמשיך הלאה. מסתבר שחרקים אינם יודעים "לחשב מסלול מחדש" או לטוס ברברס, ולכן הם ממשיכים לנסות ולעוף ולהתנגש שוב ושוב בעור התוף. דבר זה גורם לגרד ולכאב. במקרים קיצוניים של חרקים עקשנים במיוחד, הדבר אף עלול לגרום להיווצרות נקב בעור התוף. ואם זה לא מספיק: רחש משק כנפי החרק ממש בסמיכות לתופית יכול לגרום לפגיעה בשמיעה כתוצאה מהחשיפה לרעש.

2. חדירה שקטה: בדרך זו חדירת החרק לאוזן הינה שקטה יותר ודרמטית פחות, אך עלולה להיות מסוכנת אף יותר. האקלים הקיים בתעלת השמע החיצונית מתאפיין בחום, חושך ולחות. אקלים שכזה מהווה סביבה נוחה מאוד לחרקים להטיל בהם את ביציהם. כאשר הביצים בוקעות – הרימות מטיילות על פני עור התעלה והתופית וגורמות לגרד וכאב. ההפרשות של הרימות הינן חומציות ובחלק מהמקרים יכולות לגרום להיווצרות נקב בתופית. במקרה כזה הרימות יכולות לחדור אף לחלל האוזן התיכונה.

כך או כך – חרק באוזן זה לא לעניין. תשאלו את טיטוס.

מה עושים?

1. כרגיל, הכי חשוב: להירגע. פאניקה והשתוללות הן מתכון בטוח ליצירת נזקים.
2. כמה שפחות לגרד באוזן. אל תלחיצו את החרק, כדי שלא יעקוץ את האוזן ולא ינפנף רבות בכנפיו – דבר העלול לגרום לפגיעה בשמיעה.
3. אל תנסו להוציא את החרק לבד – יש סיכוי רב שתגרמו לנזק יותר גדול מאשר זה שיחולל החרק.
4. טפטפו לאוזן מספר טיפות של חומר שומני – הדבר יגרום לכנפי החרק לנוע פחות מהר וכך תמנעו נזק לשמיעה.
5. פנו לרופא א.א.ג באופן מיידי על מנת שיחלץ את החרק מהאוזן. בנוסף לחילוץ יעיל ולא פוגעני, הרופא יוכל להעריך אם חל נזק כלשהו וימליץ על טיפול או בדיקות נוספות שיש לבצע.

בנוסף, במקרה של גרד מציק ולעיתים אף כואב באוזן אחת, ובמיוחד אם אתם מבחינים שילדכם מגרד רבות את האוזן – זכרו שאחד מהגורמים האפשריים הינו גוף זר באוזן (חי או מת) ופנו לרופא א.א.ג לבדיקה.

לסיכום, מסתבר שיש משהו גרוע יותר מחרק במרק: חרק באוזן.

1. מהי בדיקת bera ?

חוש השמיעה שלנו מורכב משלושה חלקים: חלק הולכתי המעביר את גל הקול מבחוץ אל תוך האוזן התיכונה, חלק תחושתי המתרגם את גל הקול לאותות חשמליים, וחלק עצבי המעביר את האותות החשמליים למרכז השמיעה במח. בדיקת ה bera מוכוונת בעיקר לחלק התחושתי ולחלק העצבי: האותות החשמליים המועברים בעצב השמיעה עוברים חמש תחנות עיבוד וממסר בדרכם אל המח. בדיקת הbera מודדת את עוצמת האות החשמלי בכל תחנה ואת זמן המעבר של האותות החשמליים בין התחנות השונות. בכך בדיקת הbera מספקת מידע בעיקר על תפקוד החלק התחושתי והעצבי של השמיעה.

2. כיצד מתבצעת הבדיקה?

הבדיקה מתבצעת במכון שמיעה – ואינה כרוכה בכאב או אי נוחות. על ראש הנבדק מודבקות מספר מדבקות לאורך מסלול עצב השמיעה המודדות את עוצמת האותות החשמליים העוברים בעצב. לאוזן הנבדק מושמעים מספר צלילים מסוגים שונים והאותות הנמדדים נקלטים ומעובדים במחשב המכשיר. אמנם קיים פענוח מידי אוטומטי של המחשב, אך הוא איננו מדויק ולכן במרבית המכונים הבדיקה עוברת פענוח על ידי קלינאי תקשורת מוסמך, זו הסיבה שתוצאות הבדיקה לא נמסרות מיד.

3. מה ההבדל בין בדיקת הbera לבדיקת שמיעה?

אחת המגבלות העיקריות של בדיקת שמיעה רגילה נעוצה בעובדה שהיא מחייבת שיתוף פעולה מלא של הנבדק. בתינוקות, אנשים עם מוגבלויות שכליות או בכל מצב בו המטופל איננו משתף פעולה בבדיקה- לא ניתן לבצע בדיקת שמיעה רגילה וניתן לבצע רק בדיקת ברה. מאידך, הערכת סף השמיעה מדויקת יותר בבדיקת השמיעה הרגילה. כמו כן, אבחון ירידת שמיעה הנובעת מהפרעה בתפקוד מערכת השמיעה ההולכתית (זו המעבירה את הצלילים מהעולם החיצון לתוך האוזן התיכונה) מוגבלת בבדיקת bera. . השורה התחתונה: בדיקת bera איננה תחליף לבדיקת שמיעה התנהגותית רגילה אלא מהווה בדיקת עזר נוספת לבדיקת השמיעה ההתנהגותית הרגילה.

4. האם ישנם מצבים בהם בדיקת ה bera אינה מהימנה?

בשני מצבים עיקריים לא ניתן להתייחס במדויק לתוצאות בדיקת bera: א) במצבים בהם קיימת הפרעה במערכת השמיעה ההולכתית (אוזן חיצונה ואוזן תיכונה). ב) במצבים בהם יש ירידת שמיעה חמורה באוזן.

5. מהם המצבים העיקריים בהם ימליצו למטופל לבצע בדיקת bera?

א) בילודים שכשלו בבדיקת סינון השמיעה המבוצעת לכלל התינוקות מייד לאחר לידתם. ב) בילודים אשר קיים חשש ששמיעתם פגומה – כגון סיפור משפחתי של חרשות במשפחה, פגות, או מחלות האם בזמן ההריון אשר נמצא בהם קשר לפגיעה בשמיעה בעובר – כגון הדבקה במחלת האדמת או בוירוס ה CMV. ג) בילדים בהם עולה חשד לירידת שמיעה חמורה בבדיקת השמיעה ההתנהגותית הרגילה ד) בנבדקים בהם לא ניתן להשיג שיתוף פעולה מלא בעת ביצוע בדיקת השמיעה ה) במטופלים בהם קיימת ירידת שמיעה תחושתית-עצבית בשתי האוזניים, אך הירידה באוזן האחת חמורה יותר מאשר באוזן השניה. ו) עצב השמיעה מתאחד בחלק ממהלכו עם עצב איבר שיווי המשקל האוזני. לכן, בחלק מהמטופלים הלוקים בסחרחורת, יומלץ על ידי הרופא לבצע בדיקת bera לשלילת נזק גם לעצב השמיעה. ז) במצבים משפטיים בהם יש צורך בתיעוד אובייקטיבי של מצב השמיעה.

6. האם הבדיקה מבוצעת בהרדמה כללית?

אין צורך בהרדמה כלשהי לבדיקה, אך על המטופל להיות במנוחה ובשקט וזאת על מנת שרישומי האותות החשמליים ממסלול השמיעה יהיו ברורים ומדויקים, וללא הפרעה של פעילות מוחית אחרת.

7. האם צריך להיות בצום לפני הבדיקה?

כשמבצעים את הבדיקה בתינוקות, כדאי להגיע לבדיקה כשהילד רגוע. לכן ההמלצה היא להגיע עם הילד כשהוא רעב, להאכיל אותו ממש בסמיכות לבדיקה וכך הבדיקה תתבצע בזמן שהילד רגוע. כיוון שתינוקות אינם שעונים שוויצריים ולא תמיד ניתן לדעת מתי יהיו רגועים, ישנם מכוני שמיעה בהם נותנים לתינוק תרופה המשרה שינה לפני הבדיקה. במכונים אלו יש לשמור על צום של 4 שעות לפני הבדיקה. כדאי לברר זאת בתיאום הבדיקה מול המכון.