עצב הריח: מהיר ונגיש

עצבי הריח והראייה הינם עצבי התחושה היחידים המעבירים את המידע ישירות אל המח הגדול ולא דרך תחנות ממסר (כגון גזע המח). הפועל היוצא הוא שמידע על ריח עובר באופן מהיר ביותר אל אזורי החשיבה הגבוהה שלנו.

עובדה מעניינת  נוספת לגבי עצב ההרחה היא שהוא יוצא מהגולגולת ישירות אל האף ולמעשה אפשר ממש לגעת בו. חשבו על כך: אם תהיו פחות מנומסים ותחטטו עמוק באף – תוכלו לגעת במח שלכם. סידור אנטומי זה מאיץ אף הוא את מהירות הגעת המידע למרכזי ההחלטה הגבוהים של המח.

למרות המסלול הישיר אל המח הגדול, לעצב הריח  גם סיב עצב נוסף המעביר מידע אל אזור אחר במח הנקרא אמיגדלאה. זהו אזור שמשפיע על מצב הרוח שלנו. זו הסיבה שריחות שונים יכולים לגרום לנו לרגשות שונים: שמחה, הנאה, עצבות, כעס ואף להתאהבות. מה הקשר בין ריח לאהבה? הפרומונים – מולקולות ריח שמפעילות את סיב העצב המוליך לאמיגדלאה וגורמים לנו לחוש קירבה או התרחקות מהאדם ממנו הופרשו הפרומנים. פעולה זו של הריח באמיגדלאה הינה תת הכרתית, ולכן לא נדע לומר שאנו נמשכים לאותו אדם בשל ריחו – אך בפועל זוהי האמת.

ארומתרפיה: שימוש בחוש הריח כהכנה לניתוח

חרדה לפני ניתוח הינה תופעה בעלת השפעה בולטת על כמות תרופות ההרדמה שיש לתת למטופל, על משך האשפוז ועל הצלחת הניתוח באופן כללי. ניתן לטפל בחרדה זו בעזרת תרופות הרגעה, אך לתרופות אלו תופעות לוואי כגון נימנום, חולשה וכיוצא באלו – תחושות שאנו מעוניינים לחסוך מהמטופל.

ארומתרפיה הינה שיטת טיפול משלימה בה משתמשים בשמנים אתריים (שמנים מדיפי ריח) כטיפול במגוון רחב של מחלות. אחד הצמחים הנפוצים בארומתרפיה הינו צמח הלבנדר. לצמח הלבנדר שני חומרי ריח פעילים – ליאנול וליאניל אצטאט. חומרים אלו מפעילים את מערכת העצבים הפאראסימפטתית (מערכת מצב הרוגע) ובעלי פעילות המשרה נמנום.

מחקר: האם שמן לבנדר מפחית חרדה לפני ניתוח?

במחקר שפורסם בגליון חודש דצמבר 2017 של העיתון LARYNGOSCOPE, אחד העיתונים הרפואיים המובילים ברפואת אף אוזן וגרון, נבדקה מידת השפעת הרחת שמן לבנדר על רמת החרדה של מטופלים הממתינים לניתוח אף אוזן וגרון.

במחקר נכללו 100 מטופלים שחולקו לשתי קבוצות:

• לקבוצה הראשונה, בעת השהייה באולם הקבלה של חדר הניתוח, ניתן להריח שמן לבנדר במשך 30 דקות. זאת בנוסף לכל תהליך ההכנה המקובל באולם הקבלה לקראת הניתוח.
• לקבוצה השנייה, קבוצת הביקורת, ניתן הטיפול הרגיל באולם הקבלה ללא הרחת הלבנדר.

לכל המטופלים נבדקה רמת החרדה פעמיים: בעת ההגעה לאולם הקבלה של חדר הניתוח, ובעת המעבר לחדר הניתוח עצמו. לאחר מכן השוו החוקרים את השינוי ברמת החרדה בין הקבוצה שקיבלה טיפול בהרחת לבנדר לעומת קבוצת הביקורת.

התוצאות נמצאו החלטיות ובהקות סטטיסטית: הרחת שמן לבנדר למשך 30 דקות הפחיתה את רמת החרדה לקראת הניתוח בקרב כ-80% מחברי קבוצת המחקר.

ארומתרפיה אישית: הביאו אתכם שמן לבנדר לניתוח

אם אתם או ילדכם מועמדים לניתוח, רכשו בבית הטבע הקרוב שמן לבנדר וקחו אותו עימכם לאשפוז. בעת שמעבירים אתכם ממחלקת האשפוז לחדר הניתוח – הריחו את הלבנדר. הרחת הלבנדר תרגיע אתכם ותאפשר לצוות לטפל בכם באופן מיטבי. התוצאה תהיה סיכוי טוב לניתוח מוצלח והליך החלמה קל ומהיר.

הילדים קוראים אתכם כספר פתוח

בדיוק ברגעים אלו אנו שוכחים את "חתן השמחה". הוא יושב עליכם או עומד לצדכם וקורא אתכם כמו ספר פתוח. הוא חש את המתח ואת אי השקט שלכם ומתחיל לפעול בהתאם – להיות לחוץ. הוא מנסה להציל אתכם: הוא מושך אתכם ורוצה לצאת אתכם למקום מבטחים. אבל אתם מהסים אותו ואומרים לו "חמוד, אל תפריע! הרופא מסביר לי עכשיו דברים חשובים על הניתוח שלך". בתגובה הופך הילד להיות קשוב עוד יותר: מעליו מתעופפות מילים שאולי הוא מכיר מהעבר ושלהם הקשר לא נעים כגון בדיקת דם שאולי הוא כבר חווה בעבר, כאב, פצע, בית חולים, החלמה ומילים שהוא שמע אולי על סבא וסבתא. חוזרים הרבה פעמים על המילה "ניתוח". הוא לא תמיד יודע מה זה, אבל מהסיטואציה הוא מבין שזה משהו מפחיד והדמיון שלו מתחיל לרוץ רחוק.

אתם יוצאים מחדר הרופא ואמרים לו "אתה יודע מתוק שלי, הרופא אמר שאתה צריך ניתוח. אבל  זה לא מפחיד. אתה לא תרגיש. אתה תישן. זה יכאב אחר כך קצת אבל לאחר מכן לא יהיה נזלת ואתה תהיה בריא". הילד שלכם קולט היטב שהמילים "זה לא מפחיד" לא מתחברות לפרצוף המפוחד שלכם. והוא לוקח את כל הפחד עליו. הוא גם עשוי לחשוש ללכת לישון, כי כשהוא יישן אולי יחטפו אותו ל "ניתוח" העלום שכל כך מפחיד את הוריו עד שהם מנסים להסתיר זאת ממנו. וכשמדברים על "יכאב קצת": כמה זה בדיוק קצת? קילו כאב? חצי ליטר כאב? סולם דרגות הכאב של ילדכם איננו מפותח.

אתם מגיעים הביתה ובדרך כלל מתקשרים לסבא וסבתא לחלוק את החוויה ולספר להם שנכדם האהוב מועמד לניתוח. סבתא היא תמיד סבתא ותגיב ב"אוי אוי אוי. איזה מסכן! ובטוח שצריך ניתוח? למה בכלל צריך ניתוח כריתת השקד השלישי? וזה רופא טוב? ואולי כדאי חוות דעת שנייה?". פסטיבל הרחמים סביב הילד יחזק אצלו את ההשערה  שאכן זוממים לבצע בו מעשה נורא ואיום.

כדור השלג הזה מסחרר את כל המשפחה ומוציא את כולם מפרופורציות. את כדור השלג הזה כדאי לעצור כבר בהתחלה על ידי הכנת הילד לניתוח.

הכנת ילד לניתוח: כללי ברזל

1) מכינים את עצמכם: לפני שמגיעים לילד – תרגיעו את עצמכם. אתם ממש לא צריכים לדעת באיזה חוט משתמש הרופא בניתוח, אבל כן חשוב שתכירו את ההליך הטכני הצפוי ביום הניתוח. היזכרו נא בקורס ההכנה ללידה. אתם זוכרים שהוא כלל סיור בחדר לידה? ובכן הסיור לא הפחית את כאב הלידה אך הוא חסך את הלחץ המיותר של להיכן בדיוק עליי להגיע בזמן שהצירים יופיעו, ואת החשש ממה בדיוק צפוי לי בהליך הלא נודע הזה  ששמו לידה. אותו הדבר בדיוק בעניין הניתוח של הילד – ככל שתדעו יותר על השלבים הטכניים של יום הניתוח כגון מתי מגיעים ולהיכן? האם הניתוח כרוך באשפוז? איזה הרדמה מתוכננת? עד איזה שלב תוכלו להיות עם הילד? מה צפוי להיות לאחר הניתוח? מה הטופסולוגיה שצריכים לעבור? לפעמים כדאי להגיע לפגישה עם הרופא המנתח ללא הילד ולקבל הסבר מפורט בנחת, לאחר שרשמתם לעצמכם את כל השאלות. ככל שאתם תחושו בטוחים יותר, הילד יקלוט שנרגעתם – ויירגע גם הוא.

2) כולנו בסירה אחת: הבהירו לילדכם שהניתוח איננו אירוע הצפוי רק לו בלבד. המדובר בארוע של כולכם. ספרו לו שביום הניתוח אתם לא תלכו לעבודה, אלא תיסעו איתו לבית החולים. ציינו בפניו שביום הניתוח תהיו תמיד יחד – ושאחד מכם אף ייכנס איתו לחדר הניתוח. חלקו ביחד תפקידים מראש לכל אחד – אבא אחראי לארגן את התיק של המסמכים, אמא אחראית לארגן את התיק עם הבגדים וילדכם אחראי לארגן לעצמו תיק עם משחקים אהובים עליו. לילד יהיה קל הרבה יותר להתמודד עם החששות מהניתוח – כאשר ידע שזה "מבצע" שכולם נוטלים בו חלק, ולא הוא המתמודד היחיד. בנוסף, פעולה אקטיבית תמיד מסייעת בהפגת חששות.

3) לא לכל שאלה תשובה: שאלות לגבי הניתוח צצות ועולות אצל הילד כל הזמן. אל תצפו ממנו להצליח לרכז את השאלות, לחדד אותן ולנסח אותן באופן מסודר כפי שאתם עושים.  היו ערים וקשובים לו כל הזמן. למשל, שימו לב לדברים שהוא אומר לבובות המשחק שלו או לחברים תוך כדי משחק – מהם תוכלו להבין ממה הוא חושש ותדעו כיצד להרגיע אותו. כמה כללי ברזל לגבי שאלות של הילד בעניינים רפואיים:

•  לא להסתיר ולא לשקר: הילד יעלה עליכם ברגע, גם אם לא יגיד לכם זאת במפורש. לדוגמא, אם הילד שואל: "אמא, כשיעשו לי     הרדמה זה יכאב?" הגידו את האמת – זה יכאב טיפה, כמו בדיקת דם.
•  היו כנים לגבי הרגשות שלכם: אם הילד שואל: "אתם מפחדים מהניתוח שלי?", האינסטינקט הראשוני שלכם יהיה להשיב: "מה פתאום? זה ניתוח קטנטן והכל יהיה בסדר". ילדים מרגישים שהתשובה הזו לא הולמת את המציאות. כי אתם כן חוששים. בתגובה הילד לוקח על עצמו את הפחד שלכם ונושא אותו על גבו יחד עם הפחד שלו עצמו. לעומת זאת, אם תגיבו ב"גם אני חוששת מהניתוח, אבל כמו שהרופא הסביר לנו – זה משהו שהרבה ילדים עושים ועוזר להם מאוד". כך הילד מבין שהמבוגר האחראי דואג – ולוקח ממנו את התפקיד של "הדואג הבלעדי".
•  לדבר בגובה העיניים: אם תגידו לילד "זה כואב בינוני" הוא לא יבין. אם תגידו לו "זוכר שנפלת אתמול מהאופניים? כמה זה כאב לך? – תדברו במושגים המובנים לו. אם תגידו לו שהניתוח אורך 30-45 דקות הוא לא תמיד יפנים את מימד הזמן הזה – אבל "זה כמו שלושה פרקים של "סמי הכבאי" זו כבר יחידת זמן ברורה יותר.
• התכוננו לשאלות הקשות: כשילדך פונה אלייך עם השאלה התמימה " אמא, אם אני ימות בניתוח – את תהי עצובה?" קרוב לוודאי שתחושי שהבטן מתהפכת, המחשבות קופצות והעיניים נרטבות. הילד נגע בנקודה הרגישה ביותר, והוא עשה זאת מתוך ידיעה שכאן הוא ישלוף ממך את האמת על אותו "ניתוח" עלום והסכנות הכרוכות בו. זכרו: לא תמיד מחפש הילד תשובה עניינית. לעתים הוא רוצה לשמוע "מה אתה חושב?" ולפתח דיון פתוח על הניתוח – או סתם לקבל חיבוק אוהב ומרגיע.

4) כל העולם במה – בחרו את אחת מבובות המשחק של הילד ותרגלו עליה את כל הצפוי לילד – ההגעה לבית החולים, לבישת הפיג'מה, בדיקת האחות (הכוללת מדידת חום, משקל ולחץ דם), הכניסה לחדר הניתוח,  ההרדמה עם המסכה והכי חשוב – השחרור מבית החולים והנסיעה הביתה. חזרו על המשחק שוב ושוב עם החלפת תפקידים – פעם הילד יהיה בתפקיד האחות ופעם בתפקיד הרופא המרדים – ככל שהילד יתרגל זאת יותר הוא יהיה בטוח יותר בעצמו ויום הניתוח יעבור חלק יותר.

5) כל העם אהב אותו, הוא היה גיבור – אפילו אם יום הניתוח עבר בשלום, וילדכם התנהג בגבורה, לא בכה כלל ואף התלוצץ עם רופאיו – לא ניתן להתייחס לניתוח כהיה וחלף. ההתמודדות הנפשית שהילד עבר היא גדולה, וחשוב לדבר עם הילד על החוויה שעברה עליו כדי לעבד אותה. כדאי אף לשחק שוב עם הבובה ולהדגים עליה מה שהיה. שאלו את ילדכם – מה היה מפחיד? מה היה כיף? מה היית מציע לילד שעומד עכשיו לעבור ניתוח? פריקת המתח ושיתוף ברגשות עוזר לילד לאחסן את "חבילת הניתוח" במגירת ה"שלא נזדקק, אבל במידה וכן זה לא כל כך נורא".

ממליץ בחום לראות את סרטון ההדרכה "הניתוח של דני"  שהפיקה "שרותי בריאות כללית":

https://www.youtube.com/watch?v=85lUscWwz-A

ושוב: כאשר ההורים והרופא מגיעים אל הניתוח בידיעה שזה הדבר שנכון לעשותו, ולאחר שהטיפול השמרני לא פעל באופן מיטבי – הנחישות גורמת להפחתת החרדה. של כולם.

הרבה בריאות.