על כדרורים, התנגשויות ומיתרי הקול שלנו

דמיינו שחקן כדורסל שלפניו ערימת כדורים. השחקן נוטל כדור מהערימה, מתחיל לכדרר אותו בקצב מסוים ואז לשלח אותו בזווית מסוימת על גבי המגרש. הכדור קופץ כמה פעמים, מתנגש בקיר וחוזר חזרה לקיפוץ על גבי המגרש עד שאנרגיית התנועה שלו קטנה והוא נעצר. על אף שכל הכדורים שווים בגודלם, כל כדור יגיע למקום אחר על פי תלות בעוצמה ובקצב שהשחקן יקפיץ את הכדור, בזווית שבה הכדור ישוחרר, ובמספר ההתנגשויות של הכדור בקירות וברצפת הפרקט.

האנלוגיה להפקת הקול פשוטה. הליך הפקת הקול מתבסס על הרטטת האוויר היוצא מהריאות והזרמתו במסלול מסוים. הכדורים הם האוויר היוצא מהריאות, ומיתרי הקול מרטיטים את האוויר לתדר ולעוצמה מסוימים בדיוק כפי שהשחקן מכדרר את הכדור ומשלח אותו לדרכו. וכמו הכדור המתנגש בקירות שונים, כך האוויר הרוטט מתנגש בקירות הגרון, האף והלשון ויוצר צליל שונה.

צרידות: הפרעות בתדר מיתרי הקול

אז מה גורם לצרידות? כל דבר שיגרום לאוויר לזרום בצורה לא סדירה. אם נחזור לדוגמת כדורי הסל, ההפרעה יכולה לנבוע מפגם ברצפת הפרקט ובקירות. לדוגמה, אם רצפת הפרקט מחופה עתה במזרנים – ברור שהכדור יעצור הרבה קודם, על אף שמהירות וזווית הכדרור לא השתנו. בוודאי ובוודאי שאם יש סדקים או חורים בפרקט, הכדור יוסט לזוויות אחרות מהצפוי.

הפרעות מעין אלה מתרחשות גם בהפקת קול. כאשר אנו מצוננים או חולים בזיהום בדרכי האוויר העליונות, הריריות של הלוע תופחות מעט, וממש כמו בכיסוי הפרקט במזרנים – האוויר ייעצר מוקדם מדי והמטופל יחוש שהוא "איבד את קולו".

יכולה להיות גם הפרעה בשלב הכדרור. אם לדוגמה השחקן יכדרר את הכדור חלש מדי, או בקצב לא קבוע, הכדורים יעופו לנקודות אחרות וייעצרו במקומות שונים. אם השחקן יחבוש כפפה מחוספסת על היד, הרי שהזיזים בכפפה יגרמו לכדור לקפוץ בזווית אחרת ולהגיע לנקודה שונה מזו של הכדור שלפניו, וזאת על אף שהעוצמה של הכדרור והקצב לא השתנו בין הכדורים. בדיוק כך, כאשר על גבי מיתר הקול יש פוליפ או יבלת, האוויר העולה מהריאות ומגיע למיתרי הקול יורטט בצורה שונה בכל רגע ורגע (בתלוי למיקום הנגע במיתר הקול) – וזרימת האוויר בתדר לא קבוע תיצור צרידותצרידות בלתי מוסברת? דווקא כן

אך מה בדבר אותם מקרים שבהם אנו לא מצוננים וגם לא נצפים יבלת או פוליפ במיתר הקול? בכל אותם מצבים, הגורם הוא שינוי במתח השרירים של מיתרי הקול ותיבת התהודה. ההפרעה יכולה להיות רפיון יתר או מתח יתר. היא יכולה לערב את כל שרירי הגרון או רק חלק משרירי מיתרי הקול. כל סך ההפרעות האלה מכונה בעגה המקצועית MUSCLE TENSION DISORDER.

אך מה הגורם במצבים אלו לצרידות? מדוע מטופל שבמשך שנים לא סבל מתופעות של צרידות פתאום מפתח צרידות? מה גורם למיתרי הקול להפסיק לפעול באופן הרמוני? למדע לא היה עד כה תשובה ברורה. כלומר, נמצאו גורמים שונים המשפיעים באופן כזה או אחר על התפתחות MUSCLE TENSION DISORDER שבאופן כללי נוכל לכנותם התעייפות החומר – זקנה, התאמצות יתר, יובש בריריות וכיוצא באלו. הטיפול בכל המצבים הללו היה הפניה לקלינאית תקשורת לתרגול הפעלה הרמונית ובלתי מאומצת של תיבת הדיבור.

מתח נפשי כגורם להיווצרות צרידות בלתי מוסברת

נמצא גורם נוסף הקשור להיווצרות MUSCLE TENSION DISORDER – מתח נפשי. כיצד מתח נפשי גורם לכך ששרירי מיתרי הקול לא יפעלו בצורה הרמונית? במשך זמן רב לא הייתה בידי החוקרים תשובה ברורה. התיאוריה הייתה שמצב רוח לא טוב, גורם לאדם להתנהג באופן כללי בצורה התקפית ופחות הרמונית, ומיתרי הקול אינם שונים משאר השרירים באדם.

לאחרונה, כמה מחקרים שעסקו באפיון הפעילות המוחית במצבים שונים הדגימו ממצאים מעניינים. המערכת הלימבית היא האזור המוחי האחראי על רגשות האדם. המערכת מורכבת מכמה אזורים מוחיים, ביניהן האמיגדלה וההיפותלמוס. מתברר כי ממש באותם מבנים קיימת מערכת של שליטה מוטורית המכונה BEHAVIORAL INHIBITION SYSTEM ((BIS והיא הגורמת לעצירה בפעילות חלקית של שרירים. כולנו מכירים את התופעה של פחד משתק, תופעה שהיא תוצאה של פעילות ה-BIS בעקבות גירוי של המערכת הלימבית.

המחקרים הראו שגם אצל מטופלים הלוקים ב-MUSCLE TENSION DISORDER יש פעילות מוגברת של מערכת ה-BIS. כלומר, אדם הנתון במצב רגשי בולט כגון מעמס, חרדה, אי שקט – מצבים שבהם המערכת הלימבית פעילה – גם מערכת ה-BIS מופעלת אצלו, והדבר משפיע על תפקוד מיתרי הקול ועלול ליצור צרידות.

הרפיה היפנוטית כטיפול במצב של צרידות בלתי מוסברת

גילוי זה נותן מבט חדש על צרידות הנובעת מ-MUSCLE TENSION DISORDER. הוא פותח בפני המטפלים קשת רחבה יותר של טיפול בהפרעה מלבד הדרכה קולית. טיפולים אלו יוכלו לכלול טיפול בהרפיה היפנוטית לשיפור התפקוד של המערכת הלימבית ומגוון גדול של תרופות שמתפקדות כמייצבי מצב רוח.

אם אתם סובלים מצרידות בלתי מוסברת, ללא ממצאים של יבלות או פוליפים על מיתרי הקול, כדאי לשקול טיפול היפנוטי שיטפל ב-MUSCLE TENSION DISORDER ויוכל להקל על הצרידות באופן משמעותי.

רבים מהם סוברים שהחופש הגדול הינו זמן שיקום לגרונם מהנזקים שנגרמו לו במהלך שנת הלימודים שזה עתה הסתיימה. "אם אנוח ואשתוק בחופשה" הם סבורים, "הגרון יחלים ואוכל להתחיל שנה חדשה בקול רם וצלול". תקוות לחוד ומציאות לחוד: מה גדולה אכזבתם כאשר שבועיים מפתיחת שנת הלימודים שוב העייפות הקולית חוזרת והמורה מתחיל לחלום על חופשת ויפאסנה בראש השנה וסוכות.

ובכן, לא מספיק לתת לקול לנוח כדי לטפל בתופעה של צרידות מורים. כדי לשקם את הקול יש לנקוט במספר מהלכים במקביל. במקום לחשוב רק איך לתת לקול לנוח, יש לחשוב איך להימנע מנזק דומה בעתיד. במילים אחרות, כדאי לנצל את החופשה לא רק לשתיקה אלא גם לטיפול מניעתי.

הנה כמה צעדים בהם כדאי לנקוט.

שמירה על לחות הלוע

הפקת הקול מתבססת על זרימת אוויר בדרכי הנשימה. רקמת הציפוי של דרכי הנשימה (הנקראת "רירית") עשירה בבלוטות רוק זעירות המפרישות נוזל באופן קבוע על מנת לשמור על לחות הלוע.

במידה ודרכי הנשימה יבשות, האוויר הזורם מהריאות החוצה במהירות גבוהה מתנגש בדפנות צינור האוויר ועלול לפצוע את הרירית. בנוסף, אם הרוק המופרש מהרירית איננו רטוב דיו הוא הופך להיות צמיגי ומקשה על הרטט של מיתרי הקול. לכן, חשוב מאוד לשמור על לחות טובה של דרכי הנשימה.

איך עושים זאת?

1. לשתות, לשתות, לשתות:

כמות הנוזלים לה נזקק אדם משתנה בהתאם למשקלו, הסביבה בה הוא חי ורמת הפעילות הגופנית שלו. באופן כללי ניתן לומר שאדם ממוצע נזקק ל 12-15 כוסות שתיה ביום. חשוב לזכור שקפאין הינו חומר משתן, ולכן על כל כוס משקה המכיל קפאין (קפה, קולה וכדומה) יש להוסיף ולשתות כוס מים נוספת.

מחקרים מוכיחים שמרבית האנשים אינם שותים מספיק ונמצאים במצב של צחיחות בדרגת חומרה זו או אחרת. דבר זה משפיע על מנגנון הצמא – ואיתות צמא מופיע רק בדרגת צחיחות גבוהה.

אין תקופה טובה כמו החופש הגדול להתחיל ולהרגיל את עצמנו לשתות מים. קחו את זה כמבצע של החופש והקפידו לשתות עוד ועוד. לאחר מספר ימים בהם תתחילו ליצור את ההרגל החדש, תיווכחו שמנגנון הצמא מתחיל לפעול שוב וגופכם ידרוש מכם את כמות המים הנדרשת לו.

אגב, לא תאמינו כמה שתיה מרובה משפיעה על מנגנון השובע ועוזרת להפחתת משקל.

2. הימנעו מחשיפה לאוויר חם ויבש:

השתדלו להעביר את הפעילות מחוץ לבית לשעות הבוקר המוקדמות או לשעות אחר הצהריים והלילה, כדי להימנע מחשיפה לשמש הקופחת ולאוויר היבש.

3. השתמשו במזגן בחכמה:

חם, חם בקיץ – וחייבים להשתמש במזגן. גם אנשים שמגיעים למרפאות אף אוזן גרון באר שבע כשהם מצוננים, יפגשו קור של מזגן בחדר ההמתנה. חשוב להבין שהמזגן סופח לחות ולכן האוויר היוצא ממנו יבש יותר. בנוסף, כשאנו שואפים לתוכנו את האוויר הקר, האוויר מתחיל להתחמם ומיד סופח אליו מחדש נוזלים מהסביבה ובכך הוא גורם ליובש בריריות האף, הפה והלוע.

אם אתם יושבים בחדר ממוזג זמן רב – הקפידו לעשות הפסקת נשימה פעם בשעה, לפתוח חלון ולשאוף אויר נקי. למי מכם שישנים עם מזגן דולק אני ממליץ להשאיר חלון פתוח קמעא או להפעיל במקביל למזגן גם מכשיר אדים.

מנוחה קולית

מכשיר  הטלפון הנייד גורם לנו לדבר בכל מקום ומצב – בקניון, במכונית ובאולם הספורט. בעידן בו כל קניון מתהדר במערכת כריזה ומוזיקה אנחנו מדברים הרבה במקומות רועשים. דיבור במקום רועש גורם לנו לאמץ ביתר שאת את תיבת הדיבור ומכאן הדרך לצרידות והפרעות קול קצרה.

מה אפשר לעשות?

• כמה שפחות דיבורית: קצרו באופן מהותי את השיחה בטלפון בעזרת דיבורית. לא רק כי זה מסוכן, אלא גם כיוון שעצם הדיבור בשיחת דיבורית גורם לנו באופן אינסטינקטיבי להעלות את טון הדיבור ולאימוץ הגרון.

• לא צועקים: כמה אופייני לקיץ שילדכם יושב בחדרו וזועק אליכם לקצה השני של הבית: "אמא משעמם לי – מה לעשות עכשיו?". הודיעו לילדכם שמעתה אין שיחות קצה אל קצה. מעתה אם ברצונם לדבר אליכם הרי הם צריכים להגיע אליכם ולדבר עמכם פנים אל פנים.

• לא לוחשים: לחישה הינה מעמס דיבור גדול יותר מצעקה.

• היעזרו במגברי קול: מגברי קול הם כלי מצוין להפחתת העומס הקולי. השימוש במכשיר פעמים רבות מרתיע ומעלה חששות ולחלק מהמורים אף נראה מסורבל. תקופת החופש הינה הזמן האידיאלי להתרגל למכשיר ולהפוך אותו לכלי עבודה יומיומי שלכם.

• מדברים בנחת: הימנעו משיחה תוך כדי מאמץ גופני אחר כגון ריצה, עלייה במדרגות או נשיאת תיק כבד. זרימת האוויר המהירה כאשר הלוע יבש – מזיקה לכם.

• ישנים טוב: עייפות פוגמת בביצוע. אדם עייף יצטרד בקלות רבה יותר מאשר אדם המקפיד על מנוחה לילית מספקת. השתדלו לישון לפחות 6 שעות בלילה. גם בחופש.

הפקת קול נכונה

התפקיד הבסיסי של הגרון ותיבת הדיבור שלנו הוא לאפשר בליעה טובה ללא שאיפת מזון לקנה הנשימה. מיתרי הקול הינם שני וילונות הפרושים מעל פתח קנה הנשימה. בעת בליעה התנועה האינסטינקטיבית של מיתרי הקול הינה היצמדות חזקה זה לזה וסגירת פתח הכניסה לקנה הנשימה.

בני האדם למדו לנצל את מיתרי הקול גם לצורך הפקת קול. בפעולת הפקת הקול מיתרי הקול אינם צריכים להיצמד זה לזה בחוזקה אלא דווקא להתנפנף בחופשיות כמו וילונות מול משב רוח הנושב דרך חלון פתוח.

כיוון שסגירת הקנה הינה הפעולה הקמאית והטבעית יותר של מיתרי הקול, במצבי מתח ומאמץ אנו נוטים להצמיד בחוזקה את מיתרי הקול גם בעת דיבור. כל עוד הדבר נעשה לזמן קצר – אין בכך הפרעה מהותית. אך אם התופעה מתמשכת – מופעלים על מיתרי הקול מתחים ועומסים גדולים, דבר העלול לגרום לפציעה של המיתרים והיווצרות יבלות, פוליפים ואף בצקות של מיתרי הקול.

אז מה לעשות?

• רכשו מיומנויות הרפיה: לא משנה במה תבחרו – יוגה, פלדנקרייז, טאי-צ'י, צ'י קונג, פילאטיס, דמיון מודרך או דיקור פולני: העיקר שיהיה באמתחתכם תרגיל בו אתם יכולים להרגיע את עצמכם במצבי מתח ודחק.

• בצעו תרגילי נשימה: נשיפה נכונה ומתוזמנת הינה הבסיס להפקת קול נכונה ויעילה. נצלו את הביקור בים או בבריכה לתרגילי נשימה. שאפו אויר, הכניסו ראש למים והתחילו לנשוף את האוויר ולעשות בועות במים. בדקו כמה זמן אתם יכולים לנשוף כך עם הראש במים (ללא מאמץ או תחושת מחנק כמובן). לאנשי היבשה שביניכם, ניתן לתרגל את הנשיפה באופן הבא: קחו פיסת נייר קטנה, הצמידו אותה לקיר ועתה התחילו לנשוף עליה – בדקו כמה זמן אתם מצליחים להחזיק את הנייר צמוד לקיר בעזרת כח הנשיפה שלכם. אפשר לערוך תחרות משפחתית ולשלב כיף עם עבודה.

• אימון אצל קלינאית תקשורת: כמו שאין ספורטאי שאין לו פיזיותרפיסט צמוד המטפל בו, כך ראוי שכל מורה יהיה בקשר עם קלינאי תקשורת. אם עד כה לא הייתם באבחון או בטיפול של קלינאי תקשורת – זה הזמן לפגוש אחד כזה. אם כבר עברתם הדרכת דיבור בעבר, זה הזמן לעלעל שוב במחברת התרגול – מי כמוכם המורים יודעים כמה ריענון הזיכרון הוא חשוב.

ביקור אצל רופא אף אוזן גרון

אמנם הדבר האחרון העולה בראשכם למשמע המילים "בילוי בחופשה" הוא הליכה למרפאה, אך כדאי בכל זאת לנצל את החופשה לקביעת תור לרופא אף אוזן גרון. מצבים רפואיים רבים משפיעים על דרכי הנשימה העליונות. אבחון  מוקדם והתאמת טיפול הולם תמנע היווצרות נזקים שיהיה קשה יותר לתקנם בהמשך.

בדיקת רופא א.א.ג תאפשר, למשל, לגלות מצבים הגורמים לרגישות יתר של תיבת הדיבור כגון דלקת אלרגית כרונית של דרכי הנשימה העליונות או החזר חומצה מהקיבה אל תיבת הדיבור. הבדיקה תאפשר גם לראות אם חלו שנויים מבניים במיתרי הקול – כגון היווצרות פוליפים או יבלות במיתרי הקול. בדיקה סטרובוסקופית תאפשר גם לראות אם ההפעלה של תיבת הדיבור מתבצעת באופן נכון.

פרט להתאמת טיפול לבעיה, האבחון יאפשר לקלינאי התקשורת "לתפור" את הטיפול המתאים ביותר לבעיית הצרידות הספציפית.

אז שתהיה חופשה נעימה ויעילה לכולנו, וזכרו: לכל חופשה יש מוצאי חופשה – אז כדאי להתכונן היטב.

אחת השאלות היותר נפוצות שאני נשאל היא זו: לקיתי בצרידות, נבדקו מיתרי הקול שלי והרופא אבחן נגע במיתר הקול. הומלץ לי על ניתוח להסרת הנגע בעזרת לייזר. מה זה בדיוק  ניתוח לייזר להסרת נגע ממיתרי הקול?   

התשובה לשאלה זו היא מורכבת. לכן, נקדים שתי הקדמות: אחת פיזיקאלית ואחת ביולוגית.

קצת פיזיקה

מה זה לייזר? לייזר הינו קרן אור. אך קרן אור כזו בה כל חלקיקי האור (פוטונים) מכוונים לכוון אחד בלבד ובעלי אורך גל אחד בלבד. כך אנו מקבלים קרן דקה בעלת צבע אחיד. הפוטונים של הלייזר נוצרים מעירור אלקטרונים של חומר מסוים. לכן לכל לייזר יש את שם החומר היוצר אותו co2 laser,argon laser, yag laser וכו׳. כל חומר פולט פוטונים באורך גל מסויים וזאת הסיבה שישנם קרני לייזר בצבעים שונים וישנן אף כאלה שלא ניתן לראותן כלל.

קצת ביולוגיה

כולנו מכירים את מכשיר האולטראסאונד (על קול). המכשיר פועל כך שהוא שולח גלי קול לכוון האיבר הנבדק. חלק מהרקמות מאפשרות לגלי הקול לעבור דרכן וחלק אחר עמיד יותר וכך אנו מקבלים על המסך את הבדלים בין הרקמות שחלקן נראה בהיר יותר וחלקן כהה יותר.

איך ניתן לנתח בעזרת לייזר?

בדומה לגלי הקול, גם גלי האור יכולים לעבור דרך רקמות בגופנו. כל רקמה בגופנו היא עבירה לחלק מקרני האור ולא עבירה לחלק אחר. רקמה שלא עבירה לגל אור מסוים, גל האור נספג בתוכה ומשחרר אנרגיה. אם הגל המוקרן הוא חזק בעוצמתו, כמו גל של קרן לייזר, האנרגיה המשתחררת ברקמה היא גבוהה וגורמת לחום. כך ניתן לחתוך את הרקמה עם קרן הלייזר. חלק מסוגי הלייזר נבלמים בחלבון ההמוגלובין המרכיב את כדוריות הדם האדומות. כך ניתן לבצע חיתוך ברקמה כמעט ללא איבוד דם כיוון שהקרן הנבלמת בהמוגלובין יוצרת חום מקומי ובכך סוגרת כלי הדם ועוצרת את הדימום.

אז איזה לייזר רלוונטי למקרה שלי?

על פי סוג הרקמה בו אנו רוצים לטפל, נבחר את סוג הלייזר שאורך גל האור שלו נספג באותה רקמה. בטיפול במיתרי קול אנו משתמשים בשני סוגי לייזר co2 laser ו argon laser. לייזר הco2 נספג היטב ברקמות המרכיבות את מיתר הקול ואת הרקמות השכנות, ובכך מאפשר חיתוך מדויק ברקמה עם מעט מאוד דמם. זהו הלייזר הנפוץ בשימוש בתיבת הדיבור ומשתמשים בו להסרת גידולים שונים (שפירים או ממאירים) בגרון.

האם יש ללייזר גם חסרונות?

כן. למשל:

1. פגיעה ברקמה הנשארת: חסרון בניתוח לייזר הוא רמת החום הנפלטת באזור, דבר הפוגע ברקמה הנשארת. לכן, בוחרים להשתמש בלייזר במקרים בהם יש סיכון מוגבר לדמם בפעולה, או לחיתוך נגעים שהגישה אליהם בעזרת מכשירי ניתוח קשה.

2. הרדמה כללית: על אף שקיימת היום טכנולוגיה להעברת קרן לייזר co2 דרך סיב אופטי גמיש, מרבית השימוש בלייזר זה הוא בעזרת קרן ישרה, דבר המחייב פעולה בהרדמה כללית.

3. הכנה מיוחדת: ניתוח הלייזר מחייב הכנה מיוחדת ושימוש במכשירי ניתוח ייעודיים וזאת משתי סיבות. הראשונה, אנו נזקקים למכשירים העשויים מחומרים שלא יגרמו להזחה ופגיעה במיקוד קרן הלייזר. השניה, קרן הלייזר עלולה לגרום להתלקחות כאשר היא פוגעת בחומרים שונים או בחשיפה לחומרים שונים כגון חמצן. לכן בזמן הניתוח מגינים על החולה עם כיסויים ייעודיים רטובים, ומנשימים את החולה עם תערובת אויר בה אחוז החמצן נמוך ודרך צינור הנשמה עמיד לקרן הלייזר.

מה זה לייזר "ארגון"?

סוג הלייזר השני הנפוץ לשימוש במיתרי הקול הוא לייזר ה argon. קרן לייזר זו עוברת דרך רקמת המיתר ולכן אינה יכולה לחתוך את הרקמה. אך היא פוגעת בכלי הדם וסוגרת אותם. בשיטת טיפול זו, אנו יכולים לסגור כלי דם מורחבים ולא תקינים במיתרי הקול (דליות במיתרי הקול) וכן לסגור את אספקת הדם לגידול. גידול ללא אספקת דם עובר נמק ומתקלף מאליו. קרן זו עוברת היטב דרך סיב אופטי גמיש ולכן ניתן לבצע את הפעולה במרפאה ללא צורך בהרדמה כללית. לרוב, לא ניתן לסגור את כלי הדם לגידול בפעולה אחת, ויש צורך בביקורים חוזרים במרפאה. השימוש בלייזר זה לטיפול בגידולים סרטניים בגרון עדיין לא נפוץ, ואיננו כלול בסל הבריאות בישראל.

עכשיו אפשר סוף סוף לענות על השאלה שבפתח מאמר זה:

לייזר הינו כלי עבודה טוב ויעיל לטיפול במחלות שונות בגרון, אך איננו חף מסיבוכים. אם קיבלתם המלצה על ניתוח לייזר במיתרי הקול – שוחחו על כך עם הרופא המטפל ובקשו לקבל הסבר על הבחירה בשיטה זו.

בכל מקרה השאירו לרופא המנתח את ההחלטה אם להשתמש בלייזר או בכלי ניתוח רגילים במהלך הניתוח.

במילים אחרות, כמו תמיד: כל מקרה לגופו.

צרידות יכולה להיגרם ממספר גורמים, ביניהם דלקת של מיתרי הקול, נגעים על מיתרי הקול או הפרעה בתנודת המיתרים. אם אשאל אתכם מה עולה בראשכם דבר ראשון למשמע הביטוי "מיתרי קול" – רובכם תחשבו קרוב לוודאי על מיתרים של גיטרה או של כלי פריטה אחר. ובכן, העברית הטעתה אתכם.

כמו שקרש גיהוץ לא עשוי מקרש

 ולא נראה כמו קרש, אף 

מיתרי הקול אינם נראים כמו מיתרים אלא דווקא כמו מפרשים. שני מיתרי הקול הינם מפרשים או וילונות הממוקמים במבואת קנה הנשימה משני צידי הקנה. התפקיד העיקרי של מפרשים אלו הוא להגן על קנה הנשימה כך שלקנה ייכנס אויר בלבד. לצורך פעילות זו, מעוגנים מיתרי הקול למספר שרירים המווסתים את מידת הפרישה והמתיחה שלהם.

על מנת להבין טוב יותר את פעילות מיתרי הקול, כדאי לדמותם למפרש של אוניה או לדגל המתנוסס בראש תורן. מפרש האוניה, מתוח היטב בחלקו העליון והתחתון ולא מאפשר לרוח לעבור דרכו. באופן זה, הרוח דוחפת את המפרש וכך כל האוניה מתקדמת. בעת בליעה לדוגמא, שני מיתרי הקול נמתחים היטב ומתקרבים אחד לשני כך שהם מכסים את כל פתח קנה הנשימה ולא מאפשרים למזון לרדת לקנה הנשימה.

לעומת  מפרש האוניה, דגל מעוגן לתורן רק בקצה אחד. הקצה השני חופשי, ורוח נושבת מנופפת את הדגל. אם תעמדו מתחת לתורן הדגל, בזמן שהדגל מתנופף, תוכלו לשמוע קול בניגוד למפרש האוניה השקט. באופן דומה, בעת הפקת קול,  מיתרי הקול מתקרבים אחד לשני כך שהם נפרשים על פני כל הכניסה לקנה הנשימה. אך בניגוד לשעת בליעה, עתה הם לא נצמדים בחוזקה אחד לשני אלא הקצוות נשארות חופשיות בדיוק כמו בדגל. האויר הננשף מהראות מרטיט את שולי המיתרים – וכך נוצר גל הקול הבסיסי.

בזמן הפקת קול, שולי המיתרים רוטטים בקצב מהיר מאוד. קצב הרטט משתנה בין זכרים לנקבות, ותלוי באורך ומתח המיתרים ומספר גורמים נוספים. בממוצע אצל זכרים, שולי המיתר רוטטים כ 100 פעם בשניה אחת של הפקת קול, ובנקבות כ200 פעם בשניה. העין האנושית יכולה לראות תמונות בתדר של 24 תמונות בשניה בלבד, ולכן בהסתכלות רגילה על מיתרי הקול (אנדוסקופיה) ניתן לראות את מבנה המיתר אך לא את הרטט העדין של שולי המיתר.

על מנת לצפות ברטט שולי המיתר, אנו נעזרים במכשיר הנקרא סטרובוסקופ.

עקרון הפעולה של הסטרובוסקופ מתבסס על חוק פיזיקלי הנקרא החוק ע"ש טלבוט. על פי חוק זה, אם מאירים על חפץ נע הבזקי אור בקצב התנועה שלו,  תווצר אשליה אופטית שהחפץ קפא במקומו. ובמידה ומאירים על החפץ בתדר הקרוב לקצב תנועתו – מתקבלת אשליה אופטית המאפשרת לראות את תנועת החפץ.

למכשיר הסטרובוסקופ  מחובר מיקרופון המקליט את  קולו של הנבדק. תוכנת מחשב מעבדת ומחשבת את התדר  הצפוי של מיתרי הנבדק והמכשיר יורה הבזקי  אור בתדר דומה. סיב אופטי המחובר למצלמה, מוחדר  לנבדק דרך האף או הפה, וכך ניתן לראות על מסך המחשב את הרטט העדין של שולי מיתרי הקול. הבדיקה מאפשרת אבחון מצבים שונים הפוגמים ביצירת הרטט התקין של שולי מיתרי הקול, ועל סמך האבחון ניתן להציע לנבדק את הטיפול ההולם למצבו.

האם הבדיקה כואבת? הבדיקה איננה כואבת אך כרוכה באי נעימות קלה בשל רפלקס הקאה הפועל בעת חדירת חפץ זר לגרון. על מנת להקל אף על אי נעימות זו, אני משתמש בחומר הרדמה מקומי קצר טווח הניתן בצורה של תרסיס דרך הפה או הזלפת ג'ל לשני הנחיריים. השפעת חומר ההרדמה חולפת לאחר רבע שעה לערך.

אז אם אתם לוקים בצרידות, ורופא א.א.ג בבדיקתו לא אבחן את סיבת הצרידות – כדאי שתעברו בדיקה סטרובוסקופית שתאפשר לאבחן ביתר דיוק את הסיבה לצרידות ולהתאים טיפול הולם.

]]>