כולנו מכירים את הרגעים האלה שבהם "לא יוצא לנו קול", או שאנו חשים צרידות חריפה. לפעמים זה קורה לנו אחרי מחלה בדרכי הנשימה העליונות ולפעמים ביום שאחרי אימוץ יתר של מיתרי הקול, בין אם בכיתה או בעידוד קבוצת הכדורסל במשחק הליגה. למה זה קורה? אם כבר הזכרנו כדורסל, בואו נסביר זאת על ידי כדורים.
על כדרורים, התנגשויות ומיתרי הקול שלנו
דמיינו שחקן כדורסל שלפניו ערימת כדורים. השחקן נוטל כדור מהערימה, מתחיל לכדרר אותו בקצב מסוים ואז לשלח אותו בזווית מסוימת על גבי המגרש. הכדור קופץ כמה פעמים, מתנגש בקיר וחוזר חזרה לקיפוץ על גבי המגרש עד שאנרגיית התנועה שלו קטנה והוא נעצר. על אף שכל הכדורים שווים בגודלם, כל כדור יגיע למקום אחר על פי תלות בעוצמה ובקצב שהשחקן יקפיץ את הכדור, בזווית שבה הכדור ישוחרר, ובמספר ההתנגשויות של הכדור בקירות וברצפת הפרקט.
האנלוגיה להפקת הקול פשוטה. הליך הפקת הקול מתבסס על הרטטת האוויר היוצא מהריאות והזרמתו במסלול מסוים. הכדורים הם האוויר היוצא מהריאות, ומיתרי הקול מרטיטים את האוויר לתדר ולעוצמה מסוימים בדיוק כפי שהשחקן מכדרר את הכדור ומשלח אותו לדרכו. וכמו הכדור המתנגש בקירות שונים, כך האוויר הרוטט מתנגש בקירות הגרון, האף והלשון ויוצר צליל שונה.
צרידות: הפרעות בתדר מיתרי הקול
אז מה גורם לצרידות? כל דבר שיגרום לאוויר לזרום בצורה לא סדירה. אם נחזור לדוגמת כדורי הסל, ההפרעה יכולה לנבוע מפגם ברצפת הפרקט ובקירות. לדוגמה, אם רצפת הפרקט מחופה עתה במזרנים – ברור שהכדור יעצור הרבה קודם, על אף שמהירות וזווית הכדרור לא השתנו. בוודאי ובוודאי שאם יש סדקים או חורים בפרקט, הכדור יוסט לזוויות אחרות מהצפוי.
הפרעות מעין אלה מתרחשות גם בהפקת קול. כאשר אנו מצוננים או חולים בזיהום בדרכי האוויר העליונות, הריריות של הלוע תופחות מעט, וממש כמו בכיסוי הפרקט במזרנים – האוויר ייעצר מוקדם מדי והמטופל יחוש שהוא "איבד את קולו".
יכולה להיות גם הפרעה בשלב הכדרור. אם לדוגמה השחקן יכדרר את הכדור חלש מדי, או בקצב לא קבוע, הכדורים יעופו לנקודות אחרות וייעצרו במקומות שונים. אם השחקן יחבוש כפפה מחוספסת על היד, הרי שהזיזים בכפפה יגרמו לכדור לקפוץ בזווית אחרת ולהגיע לנקודה שונה מזו של הכדור שלפניו, וזאת על אף שהעוצמה של הכדרור והקצב לא השתנו בין הכדורים. בדיוק כך, כאשר על גבי מיתר הקול יש פוליפ או יבלת, האוויר העולה מהריאות ומגיע למיתרי הקול יורטט בצורה שונה בכל רגע ורגע (בתלוי למיקום הנגע במיתר הקול) – וזרימת האוויר בתדר לא קבוע תיצור צרידותצרידות בלתי מוסברת? דווקא כן
אך מה בדבר אותם מקרים שבהם אנו לא מצוננים וגם לא נצפים יבלת או פוליפ במיתר הקול? בכל אותם מצבים, הגורם הוא שינוי במתח השרירים של מיתרי הקול ותיבת התהודה. ההפרעה יכולה להיות רפיון יתר או מתח יתר. היא יכולה לערב את כל שרירי הגרון או רק חלק משרירי מיתרי הקול. כל סך ההפרעות האלה מכונה בעגה המקצועית MUSCLE TENSION DISORDER.
אך מה הגורם במצבים אלו לצרידות? מדוע מטופל שבמשך שנים לא סבל מתופעות של צרידות פתאום מפתח צרידות? מה גורם למיתרי הקול להפסיק לפעול באופן הרמוני? למדע לא היה עד כה תשובה ברורה. כלומר, נמצאו גורמים שונים המשפיעים באופן כזה או אחר על התפתחות MUSCLE TENSION DISORDER שבאופן כללי נוכל לכנותם התעייפות החומר – זקנה, התאמצות יתר, יובש בריריות וכיוצא באלו. הטיפול בכל המצבים הללו היה הפניה לקלינאית תקשורת לתרגול הפעלה הרמונית ובלתי מאומצת של תיבת הדיבור.
מתח נפשי כגורם להיווצרות צרידות בלתי מוסברת
נמצא גורם נוסף הקשור להיווצרות MUSCLE TENSION DISORDER – מתח נפשי. כיצד מתח נפשי גורם לכך ששרירי מיתרי הקול לא יפעלו בצורה הרמונית? במשך זמן רב לא הייתה בידי החוקרים תשובה ברורה. התיאוריה הייתה שמצב רוח לא טוב, גורם לאדם להתנהג באופן כללי בצורה התקפית ופחות הרמונית, ומיתרי הקול אינם שונים משאר השרירים באדם.
לאחרונה, כמה מחקרים שעסקו באפיון הפעילות המוחית במצבים שונים הדגימו ממצאים מעניינים. המערכת הלימבית היא האזור המוחי האחראי על רגשות האדם. המערכת מורכבת מכמה אזורים מוחיים, ביניהן האמיגדלה וההיפותלמוס. מתברר כי ממש באותם מבנים קיימת מערכת של שליטה מוטורית המכונה BEHAVIORAL INHIBITION SYSTEM ((BIS והיא הגורמת לעצירה בפעילות חלקית של שרירים. כולנו מכירים את התופעה של פחד משתק, תופעה שהיא תוצאה של פעילות ה-BIS בעקבות גירוי של המערכת הלימבית.
המחקרים הראו שגם אצל מטופלים הלוקים ב-MUSCLE TENSION DISORDER יש פעילות מוגברת של מערכת ה-BIS. כלומר, אדם הנתון במצב רגשי בולט כגון מעמס, חרדה, אי שקט – מצבים שבהם המערכת הלימבית פעילה – גם מערכת ה-BIS מופעלת אצלו, והדבר משפיע על תפקוד מיתרי הקול ועלול ליצור צרידות.
הרפיה היפנוטית כטיפול במצב של צרידות בלתי מוסברת
גילוי זה נותן מבט חדש על צרידות הנובעת מ-MUSCLE TENSION DISORDER. הוא פותח בפני המטפלים קשת רחבה יותר של טיפול בהפרעה מלבד הדרכה קולית. טיפולים אלו יוכלו לכלול טיפול בהרפיה היפנוטית לשיפור התפקוד של המערכת הלימבית ומגוון גדול של תרופות שמתפקדות כמייצבי מצב רוח.
אם אתם סובלים מצרידות בלתי מוסברת, ללא ממצאים של יבלות או פוליפים על מיתרי הקול, כדאי לשקול טיפול היפנוטי שיטפל ב-MUSCLE TENSION DISORDER ויוכל להקל על הצרידות באופן משמעותי.